ד"ר זלטקו ומושר

רופא וג'נטלמן

אוהב אדם וטבע

כך כתבנו על קיברו, כיצד אפשר לסכם חיים שלמים בשתי שורות

ממש בלתי אפשרי, וגם לא הוגן, בייחוד על אדם מורכב כלכך עם סיפור חיים מעניין מרתק ולפעמים גם טרגי.

אבא נולד בעיירה ג'קובו ביוגוסלביה ב 26-07-1923 למשפחה יהודית מודרנית וגדל בעיר אוסייק. חי כילד יחיד חיים בורגניים נעימים והיה תלמיד מצטיין עד לגיל הבגרות ולפרוץ מלחמת העולם השניה. באחת התהפכו חייו וחיי משפחתו וממשפחה צעירה תוססת מטיילת ושמחה.

החיים הפכו בתחילת שנות הארבעים לבלתי נסבלים.

אבא עם מספר חברים בני גילו 16-17 התגייס לעזור לפליטים יהודים בעיקר נשים וילדים, אשר נכלאו במחנה ריכוז ליד עיירת הולדתו ג'אקובו, הם דאגו בעזרת הקהילה היהודית של אוסייק למזון וכן לחיים סבירים במחנה במידת האפשר, אך מגיפת טיפוס נורארית וכן מיעוט מזון גרמו למשימה להיות קשה במיוחד. רק לאחרונה נודע לנו שגם היה שותף להצלתם של 57 ילדים ותינוקות מאותו מחנה ואשר חלקם חיים בארץ.

באביב 1942 כשהמצב החמיר הוריו שלחו אותו העזרת מסמכים מזויפים לכיוון איטליה בתקווה שישרוד, מעולם לא סלח לעצמו שרק הוא ניצל מכל משפחתו, והדבר העיב על כל חייו עד למותו. כמובן שלאיטליה לא הצליח להגיע, אך לאחר זמן מסוים שהסתתר בזגרב הצליח להגיע לחוף האדריאטי שהיה תחת שליטה איטלקית ולא אוסטשית.

לקראת סוף שנת 1942 הועברו כל היהודים למחנה ריכוז בעיר קרליביצה, ובקייץ 1943 למחנה ריכוז על האי רב, שם אבא פגש את אמא ומאז לא נפרדובספטמבר 43 איטליה נכנעה וזאת היתה הזדמנות להימלט להרים ולחבור לפרטיזני. עד סוף המלחמה היו אמא ואבא בפרטיזנים וחיו בעיקר באיזור גלינה אשר ביערות קרואטיה. אבא בתחילה היה לוחם ולאחר מכן שימש כאחראי על קבוצת שבויים איטלקים אשר הפעילו בית חרושת ללבנים ושם גם היה מקור הספקת החשמל לאיזור בליטת הפרטיזנים.

באביב 1945 לאחר סיום המלחמה אבא חוזר לאוסיק אך מבין שמלבדו לא שרד אף אחד ממשפחתו, ועוזב מייד, מעולם לא סלח לעם הקרואטי ובעיקר לשכנים ולאנשים שהכיר שהפכו באחת את עורם והפכו לאויבים הגדולים של העם היהודי.

אבא ואמא בזגרב לאחר המלחמה, הוא סטודנט לרפואה ואמא בעלת משתלה גדולה לגידול פרחי נוי וכן חנות פרחים. העסקים לא רעים אך לאחר ששמעו על הקמת המדינה יחד עם רבים מחבריהם היהודים עלו ארצה בדצמבר 1948 עם מעט מאוד רכוש וכסף. נפתח פרק חדש חלוצים בארץ ישראל, מקימים את מושב קדרון ב 1949, אמא מעבדת משק ענק לבד כמעט ואבא מתחיל ללמוד רפואה בירושלים כמעט מהתחלה, ב1954 מתרחשים שני ארועים חשובים, אבא הופך לרופא מן המניין ונולדת הבת הבכורה אשר נודעת היום כד"ר סגל רונית.

אבא משרת כרופא באיזור בספר הכפרי שבדרום וככזה נוהג על ג'יפ וכך גם יכול לממש את אחד התחביבים האהובים עליו ביותר טיולים, וממצאים ארכאולוגיים, מאז לא הפסיק לטייל וגם אנחנו ילדייו נדבקנו בחיידק הטיולים, וממשיכים במסורת עד היום, למדנו להתפעל מכל פרח גבעה ועץ, אבא היה רואה אבן מסותתת מבצבצת מעל האדמה ומייד ידע לאיזו תקופה שייכת ומי בנה את המקום, הוא הפך לפריק של תגליות ארכאולוגיות והיינו רצים לאורכה ולרוחבה של הארץ בכדי לראות כמה אבנים שנימצאו מתקופת הורדוס למשל.

עוד תחביב ידוע הצילומים של אבא מאות ואולי אלפי תמונות ושקופיות שצילם והיו בסיס לערבי צפיה רבים בבית אמא ואבא.

אבא המשיך גם את אוסף הבולים אשר היה כמעט הדבר היחיד שנשאר מאביו, ופיתח אותו ואהב אותו מאוד, כמות השעות בלילות אשר הוקדשו באהבה לבולים היו רבות, לא היה בן  או בת משפחה אשר אבא לא ניסה להעביר אליהם את אהבתו לבולים, את כל השכלתינו הכללית קיבלנו כילדים מתוך הבולים, ארצות עמים חיות ציורים אישים ועוד ועוד' את כל זאת אבא לימד אותנו דרך הבולים. אוספי הבולים המושקעים שלו מאומנות דרך שחמט זוכי פרס נובל תלבושות עמים ועוד רבים וכמובן בולי יוגוסלביה ונגזרותיה וישראל מהקמתה ממלאים ארונות שלמים עד היום.

אבא משלים את ישראליותו והופך קצין רופא בצה"ל משרת בכל מלחמות ישראל עד למלחמת יום כיפור בה היה מפקד בתי חולים לפצועי כוויות אשר הוקמו באשקלון, אנו זוכרים טוב מאוד את התקופות הארוכות ששירת במילאים בעיקר בזמן מלחמת ההתשה, בה נקרא להחליף רופאים צעירים שלא עמדו במתח ובעומס על שפת תעלת סואץ.

אנחנו גרים בביצרון עד שאבא מתמנה לרופא מחוזי של מחוז יהודה בקופת חולים וככזה חולש על שטח גדול מאוד מגבול מחוז באר שבע ועד לאיזור המרכז, ככזה הוא מקדשי זמן נרחב להפיכת רפואת המשפחה למקצוע בעל חשיבות וכן מקדיש זמן רב להנגשת הרפואה המקצועית מחוץ לבית החולים ולהקמת מרפאות מקצועיות כגון מרפאת רמז ברחובות אשר לא היו קיימות עד לאותה תקופה. בעקבות המינוי המשפחה עוברת לרחובות שם משתקעים עד ליומו האחרון.

אבא אהב מוזיקה מאוד והיה יחד עם אמא מנוי מהותיקים של הפילהרמונית אהב מאוד לשמוע מהלר כמו כן היה אוהד נלהב של בלטים, והיה הולך להופעות וכן יש לו אוסף ענק של קלטות בלטים מכל העולם, לצערינו בעיות שמיעה משמעותיות שהתגברו עם השנים גרמו לו עוגמת נפש רבה, בכל התחומים אך בעיקר עקב חוסר יכולתו להמשיך ולשמוע מוזיקה.

דבר חשוב שאני מרגיש שחייבים לציין הוא היה איש שיחה מעניין הידע הרחב שלו כמעט בכל נושא ההתעניינות והזיכרון הפנומנלי שלו יצרו מצב שאף שמעולם לא נדחף עם הידע שלו לתוך שיחה, כשיית צריך לדעת משהוא לעומקו יכלת לשאול והוא ידע. קשה לסכם ולסיים סיפור חיים של כמעט 92 שנים  אשר החל בארץ נוכריה המשיך בבור שחור גדול ומסתיים כאן בישראל, אבל יש גם צד אופטימי. בעינייו של אבא הקמת משפחה וחיים נורמטיביים במדינת ישראל היא הניצחון הפרטי שלו על הרוע הנידוי וההשפלה שהיו מנת חלקו בעבר, הוא עשה כל שביכולתו בכדי לבנות את העולם החדש שלו אחר ואפטימי ככל שיכול היה וההוכחה שני ילדים שישה נכדים שלושה נינים והיד עוד נטויה...

נראה לי שהוא הצליח

דצמבר 2014