גלויות אלה שנכתבו ע"י סלבה אמו של זלטקו נזרקו מהרכבת בדרך לאושוויץ, נאספו ע"י אנשים "טובים" ונשלחו בדואר

הטרנספורט שיצא ב23 לאוגוסט 1942 מאוסייק הגיע לאושוויץ ב30 לאוגוסט. מהטרנספורט הזה איש לא שרד.

גלויות מהרכבת לאושוויץ

ב 23 לאוגוסט 1942 יצא מהעיר אוסייק הטרנספורט האחרון של היהודים שנותרו בעיר, על הרכבת הזאת שיצאה לכיוון אושוויץ היו בין יתר היהודים הורי אבי סימון וסלבה וכן כל יתר משפחתו המורחבת של אבי, הוא הצליח לברוח כחדשיים קודם לכן וסיפור הישרדותו ארוך ומפותל כמו כל סיפורי השורדים וקצרה היריעה כאן לספרו, מן הרכבת שהגיעה לאושוויץ ב31 לאוגוסט לא שרד איש, רובם הושמדו מייד בהגיעם למחנה, מעטים הצליחו לשרוד עוד זמן קצר במחנה, ונרצחו במהלך החודשים לאחר מכן, אבי שנפטר לפני זמן קצר השאיר בידי 3 גלויות, 3 גלויות אשר סבתא שלי כתבה ברכבת לאושוויץ ואשר נזרקו ממנה, "אנשים טובים" אספו אותן ושלחו אותן בדואר, אלו הן עדויות אחרונות של אנשים שיודעים כבר שגורלם נחרץ, אני מצרף כאן את שלושת הגלויות אשר נשלחו באותו יום במקומות שונים לאורך הדרך –מסמך נדיר ועדות עצובה.

תרגום של הגלויות המצורפות

23-08-42 סלבונסקי ברוד

כרגע מגיעים לברוד, שם נתרחץ כנראה, נוסעים עכשיו ללובור ומשם הלאה, אוהבים אתכם מאוד . סידה –דרישת שלום, סבתא לילה שנדור.

23-08-42 סיסק

כרגע שמענו שנוסעים ישר למירו (מחנה יסנובץ) כולנו בסדר, רק חם לנו מאוד, הרבה נשיקות וחיבוקים, שלכם סלבה וסימון.

23-08-42

הגענו ללובור גראד (מחנה מעבר) לא ידוע לנו כמה זמן נשאר, אנחנו עייפים מאוד, שלכם סלבה, כל רגע ידיעה חדשה, כרגע נודע לנו שנוסעים ישר למברו (לגרמניה) דרישת שלום סימון.

אלה היו סימני החיים האחרונים מהטרנספורט לאושוויץ.